פסק-דין בתיק ת"א 14838-08

מבוא

1.      לפניי תביעת התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 20.8.06 (להלן: "התאונה").

2.      התביעה הוגשה בתחילה כנגד מבטחת השימוש ברכב התובע (להלן: "הרכב") - אליהו חב' לביטוח בע"מ (להלן: "אליהו"), אולם משזו כפרה בחבותה לפצות את התובע תוקנה התביעה. התביעה המתוקנת הוגשה גם כנגד הנתבע 2 - מר גדעון סנבטו נהג האוטובוס שפגע ברכב (להלן: "הנתבע") וכנגד מבטחת השימוש באוטובוס - הנתבעת 3 - איילון חב' לביטוח בע"מ (להלן: "איילון").

3.      אין מחלוקת כי התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). המחלוקת הינה בשאלה על מי מהמבטחות לשאת בתשלום הפיצוי המגיע לתובע.

4.      הצדדים הגיעו להסדר פשרה לפיו ישולם לתובע סך של 70,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 11%, מע"מ והחזר אגרת ביהמ"ש. כן הוסכם בין הצדדים כי זהות המבטחת שתישא בתשלום תקבע על ידי בית המשפט לאחר שמיעת ראיות בשאלת החבות.

5.      פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובע והנתבע, שמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ הנתבעים והבאתי בחשבון את התיעוד שהוגש על ידם. יאמר כי התובע העיד בשתי הזדמנויות שונות: במסגרת ישיבת קדם משפט ובמועד שמיעת הראיות נחקר חקירה נגדית על תצהירו שהוגש בהמשך.

6.      כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

העובדות כפי שהוכחו בסופו של יום

7.      בתום שמיעת הראיות וטיעוני הצדדים להלן העובדות שהוכחו בסופו של יום:

·        ביום התאונה הסיע התובע את בנו מבית מגוריו, ככל הנראה, לבית ספרו, או ליעד אחר כלשהו;

·        במהלך הנסיעה החנה התובע את הרכב בצמוד לשפת המדרכה הימנית ברח' בית אל פינת הצנחנים בת"א; הבן ירד מהרכב על מנת להביא מבית חברו המתגורר בסמוך ספר שנשכח אצל האחרון;

·        התובע המתין ברכב עד שובו של הבן;

·        התובע החנה את הרכב במקום מותר לחניה. (ר' תצהיר התובע בדבר מרחק הרכב מהצומת ותצהיר החוקר מטעם אליהו שמדד זירת האירוע);

·        התובע נשאר ישוב ברכב; מוט ההילוכים הועבר ל"PARKING"; מנוע הרכב נותר פועל; מזגן הרכב נותר פועל; התובע הצית סגריה ועישן; התובע, כך נראה, נותר חגור בחגורת הבטיחות (חקירתו הנגדית של התובע);

·        חלפו לפחות כ- 15 דקות (עדות התובע בישיבת יום 30.6.10), ויתכן אף 20 דקות - (עדותו בישיבת יום 23.3.09) ממועד ירידת הבן מהרכב ועד שובו לרכב;

·        אותה עת נהג הנתבע באוטובוס דו- מפרקי שאורכו 18 מ';

·        5 דקות לאחר שהבן ירד מהרכב חצה האוטובוס את רח' הצנחנים, ופנה שמאלה לרח' בית אל. (עדויות התובע בביהמ"ש);

·        במהלך הפניה והנסיעה ברחוב בית אל בו חנה הרכב, החליק האוטובוס בשל מי ביוב שהיו במקום וחלקו האחורי פגע ברכב. "... בקטע כביש שמתעקל שמאלה במהלך נסיעה בעיקול קרון האוטובוס החליק מעט ימינה עקב מי ביוב שהתפרצו לכביש מבור ביוב שהיה פתוח ולדאבוני פגעתי עם הדופן הימנית אח' ("אחורית" - ה.י.) של קרון האוטובוס בדופן השמ' ( "השמאלית" - ה.י.) קדמית של רכב סיטרואן שחנה מימין..." (הודעת הנתבע כפי שנמסרה לאיילון ביום 28.8.08).

8.      בתצהירו טען הנתבע כי "... לאור העובדה שמדובר באוטובוס ארוך-כפול הפנייה שמאלה צריכה להיות פנייה רחבה אשר תאפשר לנהג האוטובוס להשלים את הפנייה בבטחה ואולם, עצם חניית הרכב מול הצומת יש בה כדי להפריע לאוטובוס להשלים את הפנייה שמאלה. חניית הרכב מול העיקול שמאלה מהווה סיכון והפרעה לנהגי האוטובוס אשר נדרשים לבצע את הפנייה שמאלה". (סעיפים 7-8 לתצהיר עדותו הראשית מיום 28.4.10). מצאתי להעדיף את גרסתו של הנתבע כפי שנמסרה לאיילון בסמוך לאחר התאונה על פני גרסתו המאוחרת. סבורני כי גרסתו הראשונה של הנתבע מדברת בעד עצמה וחזקה כי אם היה ממש בגרסתו המאוחרת - היה טוען לה ולו רק במרומז. זאת ועוד, אומנם, כטענת ב"כ איילון, לנתבע אין אינטרס בתוצאות הליך זה שבין איילון לתובע שכן מעבידתו אינה אמורה לשאת בתשלום בגין השתתפות עצמית, אולם לנתבע היה אינטרס בשאלה האם על איילון לשאת בנזקי הרכוש שנגרמו לרכב. יאמר כי ההודעה נמסרה במסגרת דיווח לאיילון  על קרות נזק רכוש בלבד ולא במסגרת הודעה בדבר נזקי גוף - (ר' סיפא להודעת הנתבע: "... נזק לאוטובוס: לא נגרם, נזק לסיטרואן: כנף קדמי שמאלי. אין נפגעי גוף").